מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית חדרה

פסק דין

בפני תביעה לתשלום נזקי מבוטח התובעת מיום 26/10/12.

התובעת הינה מבטחת רכב סיטרואן, השייך למר אלון רף(להלן :"רכב התובעת" ו"מבוטח התובעת" בהתאמה). לטענת התובעת ביום 26/10/12 בשעות הבוקר נסע רכב התובעת ברח' נורדאו בחדרה. התובעת טוענת כי עקב גשמים אשר ירדו אותו היום, החלו להיקוות במקום שלוליות והכביש הוצף. כאשר ניסה נהג רכב התובעת לעבור עם רכבו את אחת השלוליות, לפתע דמם לחלוטין מנועו של רכב התובעת. התובעת נשאה בנזקי המבוטח, בהתאם לדו"ח השמאי מטעמה, אשר עמדו על סך של 5680 ₪. לטענת התובעת, הנתבעת היא האחראית לתשלום הנזק שכן התרשלה בשמירת ותחזוקת הכבישים אשר בשטחה וכן הפרה הוראה חקוקה הקבועה בהוראות סעיף 235 לפקודת העיריות ומכאן תביעתה אשר בפני.

הנתבעת טענה כי היא מפעילה מערך אחזקה לפיתוח הרחובות, הכבישים ומערכת הניקוז וכי תעלות הניקוז מתוחזקות באופן שוטף. כך נעשה טרם האירוע נשוא התובענה ואף לאחריו. לטענת הנתבעת לא נמצאה כל הודעה או דיווח אודות אירוע הצפה במועד הנטען והתובעת כלל לא הוכיחה את התקיימותו. עוד טוענת הנתבעת כי חוות הדעת אשר צירפה התובעת לתביעתה אינה מצביעה על קשר סיבתי בין הארוע הנטען לנזק וכלל אינה מצביעה על הגורם לנזק. הנתבעת טוענת לחלופין כי ככל שאכן אירע הארוע הנטען הרי שהיה באשמו המוחלט של התובע אשר נטל סיכון בכניסתו לתוך שלולית מי הגשמים ויתרה מכך לא הוצג אישור גרירה מהמקום, בדיקות מד האוץ של הרכב מעידות כי הוסיף לנסוע לאחר האירוע הנטען ואף לא ניתנה לנתבעת ההזדמנות לבחון את הרכב נשוא התובענה באמצעות שמאי מטעמה. משכך, עותרת הנתבעת לדחיית התביעה כנגדה.

דיון :

תחילה לעניין נטל ההוכחה. התובעת טענה בכתב תביעתה כי הנטל הינו על הנתבעת. ברם בסיכומיה זנחה התובעת טענה זו ולא עמדה עליה, אף משטענה הנתבעת בסיכומיה שלה כי הנטל הינו על התובעת וזו לא עמדה בו. על מנת להסיר ספק מלב, יאמר כי התובעת, גם לו היתה עומדת על טענתה זו, יודעת היטב את נסיבות קרות התאונה ואף פירטה אותן בכתב התביעה. התובעת טוענת כי מנוע הרכב דמם כתוצאה מכניסה לשלולית מים "אני מפנה אותך לכתב התביעה שם כתוב שהמנוע דמם פתאום. האם זה נכון? ת: כן, בתוך השלולית." (עמ' 2 שורות 8-9 לפרוטוקול). בנסיבות אלו אין מקום לתחולת הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין בדבר העברת הנטל על כתפי הנתבעת שכן רק בעת שאי הידיעה בדבר נסיבות התרחשות מעשה הנזיקין נמשכת ממועד קרותו ולאורך מהלך המשפט, רק אז יהא התובע רשאי להסתייע בכלל הנקוב בסעיף 41 לפקודת הנזיקין .

ראה בע"א 8151/98 שטרנברג נ. צ'ציק פ"ד נו(1) 539.

התנאים הנקובים בסעיף 41, הינם תנאים מצטברים ומשלא התקיים, אף לא התנאי הראשון, כמפורט לעיל, הרי שיש לדחות טענתה של התובעת בעניין זה.

התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה בתחזוקת הכבישים אשר בתחום אחריותה וכן הפרה הוראה חקוקה בפקודת העיריות , תוך שהיא מפנה להוראות ס. 235 לפקודת העיריות.

ס. 235(2) לפקודת העיריות מצביע על חובת הזהירות המושגית החלה על העיריה לדאוג לתיקון, החלפה, תאורה וניקוז של כל רחוב אשר אינו רכוש הפרט. הפסיקה קבעה כי חובה זו מוטלת על העיריה או הרשות המקומית בגבולות הסביר ולא כל נזק אשר ניתן לשייכו למערכת הניקוז או הביוב בתחומי העיריה, מעיד על התרשלות.

ראה ע"א 73/86 שטרנברג נ. עיריית בני ברק פ"ד מג(3) 343.

אשר לחובת הזהירות הקונקרטית - מטעמה של התובעת העיד המבוטח מר רף אלון כי בלילה שטרם הארוע נשוא התובענה ירדו גשמים חזקים. מר רף העיד כי הוא עובד במחלקת הגינון של העיריה ואוסף עובדים לעבודתם ובמסגרת נסיעתו הבחין בשתי שלוליות אשר נקוו בנתיב נסיעתו. את האחת עבר, לטענתו בלא בעיה, ואילו האחרת היתה אף היא נמוכה, כך להערכת מר רף, הוא הבחין כי רכבים לפניו חצו אותה ומשכך החליט אף הוא להיכנס עם רכבו אל תוך אותה השלולית. בהתאם לעדות מר רף, ככל הנראה היתה בשלולית נקודה עמוקה יותר, מים החלו להיכנס אל מנוע הרכב וזה שבק חיים. מר רף העיד כי הוא מכיר את הסביבה היטב, המדובר ברחוב רחב וקיים בו גן ילדים, כאשר אנשים עוברים ומורידים בו את ילדיהם.

מעבר לעדות זו, לא הובא בידי התובעת דבר על מנת לבסס טענתה בדבר חובת זהירות קונקרטית אשר קיימת לנתבעת כלפי מבוטח התובעת והתובעת. הנתבעת מאידך הביאה לעדות את מר מיכאל קופילנקו -מנהל מחלקת אחזקת כבישים ואחראי על מערכת הכבישים העירונית, הניקוז ועוד. הלה העיד מפורשות כי לא היתה כל תלונה אודות שלולית או הצפה ביום האירוע ובמקום האירוע נשוא התובענה. מבוטח התובעת, מר רף העיד בעצמו כי לא דיווח על השלולית למוקד העירוני, על אף היותו עובד העירייה ומודע היטב לקיומו של מוקד עירוני המטפל בבעיות בעיר. "ש: האם הודעת למוקד העירוני? ת: לא, לא חשבתי שייגרם נזק כזה. ש: חשבת לפנות לתביעות אבל למוקד העירוני לא חשבת לפנות? לא חשבתי שזה יסתבך בצורה כזו." עמ' 2 שורות 4-7 לפרוטוקול). מר קופילנקו העיד כי בנקודה בה ארע הארוע הנטען, קיימת נקודת שיקוע וישנה רשת ניקוז המצויה במקום. כאשר מצטברים עלים או סחופת שונה על רשת הניקוז, מצטברים המים והתושבים במקום, כמו גם הורי הילדים בגן הילדים הסמוך מתלוננים במוקד העירוני. בהתאם לעדותו של מר קופילנקו, אשר לא נסתרה בידי התובעת, לא התקבלו כלל תלונות באותו היום אודות בעיה כלשהיא. וכך העיד מר קופלינקו "אם אין תלונה מהמוקד, המקום רגיש וברגע שהמים עולים ב 10 ס"מ מיד יש תלונות מהציבור. אם אין תלונות מהציבור, סימן שלא היתה בעיה." (ראה עמ' 4 שורות 24-25 לפרוטוקול). מר קופילנקו העיד כי קיימת מערכת ממוחשבת ואין כל בעיה להגיע אל המידע, הוא נגיש באמצעות האחראית בעירייה על חופש המידע. כאשר נשאל מר קופילנקו איזה פעולות נעשו על מנת להיערך לחורף ולמנוע שלוליות, הוא השיב כי קו הניקוז נבדק ונמצא נקי וכי מדובר בקו בקוטר גדול מאד, אשר כעקרון אינו יכול להיסתם.

נוכח הדברים האמורים, איני מוצאת כי הופרה חובת הזהירות הקונקרטית של העירייה. אף לא מצאתי הפרתה של חובה חקוקה. העירייה אינה יכולה להציב פקח בכל קרן רחוב, שהרי לכך תהא השלכה כלכלית לא פעוטה שספק באם אי מי מתושבי העיר יחפוץ לשאת בה. לשם כך היא מתבססת על הכנת קווי הניקוז לחורף באמצעות בדיקתם הסדירה, כפי שאכן נעשה בהתאם לעדות העד קופילנקו ועל תלונות התושבים למוקד. במקרה אשר בפני לא היו תלונות תושבים ויתרה מזו, מבוטח התובעת עצמו העיד כי לא טרח להתקשר למוקד העירוני, דבר המעמיד בספק את קיומה של בעיה נטענת.

משלא הופרה חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעת, די היה בכך על מנת לדחות את התובענה, אלא שאף הקשר הסיבתי בין האירוע הנטען לנזק הנטען מוטל בספק.

לטענת התובעת דמם מנועו של הרכב נשוא התובענה, עם כניסתו לשלולית וכפי שהוגדר בטופס ההודעה לתובעת "המנוע התפרק". לא הוצגה בידי התובעת קבלה על גרירת הרכב מהמקום ויתרה מזו – בחוות דעת השמאי מטעמה של התובעת ציין כי מד האוץ של הרכב מראה 211,568 קילומטר אשר עבר הרכב. כאשר הועבר הרכב כשבועיים לאחר קרות האירוע נשוא התובענה למוסך "כהן מוטורס חדרה" הראה מד האוץ 214,999 קילומטר. דהיינו הרכב האמור הוסיף ונסע לאחר קרות הארוע נשוא התובענה, ולא מעט. מבוטח התובעת, מר רף אשר נשאל על כך , ענה כי "זה כנראה טעות" (ראה עמ' 3 שורה 2 לפרוטוקול). הדבר מתמיה ומעלה ספקות באשר לקשר שבין אירוע הכניסה לשלולית הנטען לבין הנזק אשר נגרם למנוע הרכב. בחוות דעת השמאי, נרשם כי מקור הנזק הינו "נזקים תאונתיים" ואין קביעה ברורה כי אכן הנזק האמור בתובענה נובע כתוצאה מכניסת הרכב לשלולית.

אף אם אניח כי קיים קשר סיבתי בין הארוע הנטען בכתב התביעה לבין הנזק אשר אירע לטענת התובעת, הרי שיש ליחס למבוטח התובעת את אחריות לקרות הנזק. מר רף העיד כי הוא מכיר היטב את המקום וכי הוא עובד מחלקת הגינון בעיריית חדרה. מר רף העיד כי מדובר ברחוב רחב וכי הבחין היטב בשלולית בטרם נכנס אליה, אך ראה כי רכבים נוספים עוברים ולכן נטל על עצמו סיכון מרצון ונכנס אל השלולית. "השניה היתה גם די נמוכה למעט זה שאני הסתכלתי לפני שנכנסתי לשלולית, שאנשים עוברים שם. החלטתי גם אני לעבור. באזור הזה יש תמיד שלוליות. עקב חוסר ניקוז של שנים. אני עובד בעיריה במחלקת הגינון ואני מכיר את המקום טוב". הנה כי כן, על אף הדברים האמורים בוחר מר רף להיכנס ברכבו אל השלולית ואין לו להלין, ככל שאכן נגרם לו נזק, אלא על עצמו בלבד. כאשר נשאל מר רף באם היתה לו האפשרות לחזור על עקביו ולנסוע בדרך אחרת הוא משיב "כן, היתה אפשרות" (ראה עמ' 2 שורות 2-3 לפרוטוקול).

אם אין די בכך, הרי שמר רף מעיד כי בראותו את השלולית הוא אינו טורח לפנות למוקד העירוני. לשאלת בית המשפט העיד מר קופילנקו כי ככל שמפונה הסחופת מרשת הניקוז עם מגרפה ידנית, בתוך 10 דקות לכל היותר, לא נותרים מים במקום שכן צינור הניקוז נקי (ראה עמ' 4 שורות 9-11 לפרוטוקול). לא ברור אפוא מה מנע ממר רף לפנות בתלונה למוקד העירוני אודות השלולית בה הבחין כאמור בטרם כניסתו אליה, והנתבעת היתה דואגת לפתרון הבעיה. יתרה מכך, פניה מסודרת אל הנתבעת הייתה יכולה לתמוך בגרסתו העובדתית של נהג התובעת לעניין הסיבה לתאונה והנזק הנטען ומשלא בוצעה פניה כאמור, הדבר פועל לחובת התובעת.

חלקו של המבוטח בנזקים הנטענים אינו מבוטל ולו הייתי נדרשת לשאלת כימות הנזק היה מקום ליחס לו אשם תורם נכבד. אלא שכאמור קבעתי כי לא הופרה חובת הזהירות הקונקרטית בידי הנתבעת, ואף לו היתה מוכחת הפרתה, לא הוכח הקשר הסיבתי לנזק הנטען ומשכך, יש להורות על דחיית התביעה.

סוף דבר,